ILA00691.jpg

אילן שירן

שלום לכם!
שמי אילן שירן. בן 59. נשוי ואב לשני בנים בוגרים. במקצועי אני הנדסאי כימיה. במשך 28 שנים עבדתי במעבדה במפעל כימי. זו היתה עבודה במשמרות סביב השעון. 24/7. היינו מחלקה קטנה. 8 אנשים בסך הכל. כולם מכירים את כולם. כמו משפחה. 

בשנת 2012 נסעתי עם חברים לשייט תעלות בהולנד. בכיס המכנסיים היתה לי מצלמת פוקט קטנטנה. תעדתי וצילמתי בה כל רגע. מהנסיעה. החל  מהרכבת לנתב ג ועד לחזרה לארץ. כשחזרנו ארצה, נזכרתי בספר הצילום הראשון שלי. קניתי אותו מתנה לעצמי לפני שיצאנו לירח דבש….אז הבנתי שבאותה נסיעה נעורה בי שוב התשוקה לצילום.
שנה לאחר מכן, מספר ימים לפני נסיעה לחול, קניתי לי את המצלמה המקצועית הראשונה. המוכר בחנות עשה לי הדרכה קצרה וכך יצאתי לדרך. חזרתי עם צילומים נהדרים ואני חוזר להביט בהם עד היום, אבל האמת היא שלא ידעתי איך לתפעל את המצלמה. כל הצילומים שלי נעשו במצב אוטומט.

היה בי רצון עז לשפר את רמת הצילום שלי. בתמונות מגזינים, בפייסבוק ובאתרי אינטרנט שונים נתקלתי כל הזמן בצילומים מרהיבים. כאלו צילומים בדיוק אני רוצה לדעת לצלם אמרתי לעצמי.
צילמתי הרבה. בעיקר נופים וים. המון ים. הרבה מאוד ים. אפילו לא הייתי מודע לזה שכמעט כל יציאה לצילומים, איכשהו הגעתי בסוף לים….
בשנת 2017 המפעל שבו עבדתי נסגר לצמיתות בעקבות משבר אקולוגי וכל העובדים פוטרו. המפעל היה רווחי מאוד. אף אחד מהעובדים לא האמין שאי פעם המפעל יסגר.כך מצאתי את עצמי,יום אחד, מובטל יחד עם עוד מאות עובדים.
זה היה מאורע ששינה את חיי. החלטתי שמספיק עם הכימיה.מספיק עם עבודת המשמרות ששחקה אותי. עליה שילמתי מחיר יקר של היעדרות מהבית בארועים משפחתיים, חגים ונסיעות.

אבל אז הגיעה הקורונה ועצרה את כל העולם. גם אותי. תוכניות נעצרו. חלומות התנפצו. גם אצלי. אבל כבר עברתי שבר גדול שיכולתי לו. אז היה ברור שאמשיך בתוכניות שלי.
פה אתם פוגשים אותי. את העבודות שלי. את האהבה הגדולה לים. את התשוקה הבוערת לצלם.
אתם מוזמנים לבקר באתר ולהתרשם מהצילומים שלי.
אהבתם את הצילומים ותרצו לספר לי? אשמח מאוד לשמוע מכם.
אם תרצו שאצלם אתכם, מוזמנים ליצור איתי קשר.
 

שלכם

אילן